ויהי ערב חדש

כתבה: פניה ברגשטיין

איורים: אילזה קנטור-דאוּס

הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011

24 עמוד, מנוקד

אחד הספרים האהובים ביותר על ילדים והורים עד היום הוא ללא ספק בוא אלי פרפר נחמד, יצירתן המשותפת של המשוררת פניה ברגשטיין והמאיירת אילזה קנטור. העבודה על הספר הצמיחה בין השתיים ידידות גדולה. לימים עברה קנטור עם משפחתה לגבת, קיבוצה של פניה ברגשטיין, הידידות העמיקה והן החליטו לשתף פעולה בספר נוסף. פניה כתבה עיבוד מחורז למעשייה "הערב השני" מתוך מחזור מעשיות שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן, ובחרה עבורו את השם ויהי ערב. אולם, אף שאילזה קנטור איירה את הגרסה של פניה, הספר ויהי ערב ראה אור ב- 1949 מלווה באיוריו של המאייר חיים האוזמן.

פניה ברגשטיין נפטרה ב- 1950. אילזה קנטור האריכה ימים ונפטרה בשיבה טובה בשנת 2000. כמחווה ליצירתן המשותפת, רואה עתה אור הספר ויהי ערב חדש – מעוטר באיוריה המקוריים של אילזה קנטור.

מתחת לשכבת הדמיון הדקה בין איוריו של האוזמן לאיוריה של קנטור ניתן להצביע על כמה הבדלים המייצגים את תפיסותיהם השונות של המאיירים. למשל –

את העמוד הפותח את הסיפור מלווה איור מלא וגדוש, המשתף בהתרחשות כוכבים דמויי תינוקות, עננים, ינשופים, קיפוד, כלב, צב ועוד בעלי חיים שקשה להגדירם במדויק. האיור צבעוני מאוד, מלא חיים ועליצות, ומזכיר סרטי הנפשה של התקופה.

קנטור ציירה נוף שקט פסטלי המתאים ל"חרש חרש טייל / ודומם הסתכל" שבטקסט. נראים בו הבית, החצר, עצים אחדים ולול התרנגולות ממרחק.

שתי הילדות דומות בלבושן האופייני לתקופה: חולצה לבנה, חצאית כתפיות כחולה, גרביים לבנים ונעליים חומות. אצל זו מעוטרת החולצה באדום, אצל האחרת מעטר האדום את הגרביים; אך בעוד הגיבורה של האוזמן היא ילדה אירופאית, תכולת עין וזהובת שיער, גיבורתה של קנטור נראית שייכת יותר לנוף הארץ-ישראלי: צמותיה חומות, ומטפחת ראש אדומה הקשורה לה מתחת לסנטרה משווה לה מראה של פועלת קטנה.

האבות שונים לגמרי זה מזה. האב שצייר האוזמן נראה כשחקן הוליוודי בן התקופה בשערו הבהיר, במכנסיו המגוהצים ובחולצתו הצחורה. האב שציירה קנטור הוא פועל, ללא ספק: על ראשו כומתה, חולצתו קמוטה, שרווליו מופשלים, מכנסיו חסרים את הקמט והקפל הגנדרניים שבמכנסי האב האחר.

באיוריו של האוזמן הירח הוא עד לכל ההתרחשות מתחילתה ועד סופה. הוא מופיע בכל איור ואיור (האוזמן צייר את הירח מבעד לדלת הפתוחה אפילו כשההתרחשות עוברת לתוך לול התרנגולות), וההבעה שעל פניו היא מעין ברומטר מוסרי: הוא מרוצה מאווירת העליצות בתחילת הסיפור, נעשה חשדן כשהוא מבחין בילדה הפוסעת בחצר לבדה, מגיב בחוסר שביעות רצון עד כדי עצב כשהתרנגולות נסות מפניה, כועס יחד עם האב המוכיח את ילדתו, ונושק לה ברגע הסליחה. אצל קנטור הירח המחייך מופיע רק באיור הראשון, מול האזכור שלו בטקסט – "שט לו ירח בהיר", ופעם נוספת בעמוד האחרון, כשהוא מלווה במבט שבע רצון את נשיקת הסליחה.

תמיהה:

מה ראו אנשי הוצאת הקיבוץ המאוחד, ששינו את שם הספר ובחרו יצור כלאיים משונה – ויהי ערב חדש – רק להם פתרונים.

נירה לוין